הטובים בחימום בע"מ נ' אל טורי

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי תינתן לו הרשות להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, אשר הוגשה כנגדו על הסך של 58,6423 ₪, בסדר דין מקוצר, בשל שיק שמסר לה וחולל בהעדר כיסוי.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש רכש מן המשיבה דלקים ושמנים לשם מכירתם בעיר רהט וסביבתה ומסר לה, בגינם, שיק על הסך של 57,750 ש"ח.

התביעה לא הוגשה כבקשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת משום שהשיק אבד בסניף הבנק בו היה עליו להיפרע (סניף 770 בבנק הפועלים בבאר-שבע), וכאן המקום לציין כי הבנק הנמשך הנפיק כתב שיפוי לשיק מסורב שאבד, כהוראת סע' 70 לפקודת השטרות.

טענותיו של המבקש בתצהיר הבקשה למתן רשות להתגונן הן, בתמצית, אלה:

א. כי השיק נמסר לידי המשיבה כשיק ביטחון, ללא ציון סכום;

ב. כי הפסיק את התקשרותו העסקית עם המשיבה בעת שלא היה חייב לה סכום כלשהו;

ג. כי אינו חייב מאומה למשיבה והמשיבה לא נתנה לו כל תמורה בעד השטר.

ביום 10/7/2011 התקיים בפני דיון בבקשה. המבקש לא התייצב בשל טענה ל"מכה באצבעו", והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר וכן בסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתו של המבקש היא הגנת בדים.

טענתו הראשונה של המבקש כי השיק נמסר "על תנאי", היא טענה סתמית, כללית שאין בה דבר.

בע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פד"י מד (2) 801, 803, נקבע:

"מסירת שטר בטחון היא מסירה על תנאי וזכות המחזיק בשטר בטחון לממשו על ידי סיחור ו/או תביעה לפרעון קמה רק אם נתמלא התנאי. נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן שהייתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא התקיים". (ההדגשה שלי –י.ב.).

המבקש לא פירט מה היה התנאי במסירת השיק, ומדוע, להבנתו, לא התקיים תנאי זה.

טענתו השנייה של המבקש, כי בעת שהפסיק את התקשרותו עם המשיבה "לא היה חייב לה כל סכום שהוא", כלשונו, היא טענה חסרת כל-פירוט, שכמוה כטענת "אינני חייב".

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב לכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה".

(ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188 – ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקש לא פירט את ההתחשבנות בין הצדדים; לא פרש תמונה ראייתית מלאה של היקף הרכישות שביצע מול המשיבה אל מול היקף התשלומים; ולא מסר פרטים כלשהם מלבד ה"מסקנה" כי אינו חייב דבר.

אני דוחה את טענת ב"כ המבקש בסיכומיו כי היה על המשיבה לפרט פירוט זה כבר במסגרת כתב התביעה, שהרי לרשות המשיבה עומדת חזקת התמורה בסע' 29 לפקודת השטרות.

אם לא היו בידיו של המבקש הפרטים והמסמכים בדבר ההתחשבנות בין הצדדים, יכול היה לפנות למשיבה בהליך של גילוי מסמכים, ואולם, ההלכה היא כי "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..." (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 – ההדגשה שלי – י.ב.).